<h1>ספר מצות זמניות הלכ' פסח שער שמיני</h1>
<h2>דף מ.</h2>
ובאיסור מוקצה החמירו בי"ט יותר ממה שהחמירו בו בשבת כדי שלא יזלזל או יקלו בו בי"ט. כמו בעל חי שאינו מזומן לשחיטה, שאינו מותר לשוחטו בי"ט כי אם בהיותו מזומן מבעוד יום לשחיטה. ומה שנתחדשה הזמנתו בי"ט ראשון מותר לאוכלו בי"ט שני, כמו ביצה שנולדה בי"ט ראשון, וחיה ועוף שצדם גוי, או ירקות שתלשם גוי בי"ט. כל זה מותר לאוכלו בי"ט שני [ביצה כ"ד ע"ב]. האווז והתרנגולת והיונים המדבריים אסור לשחוט מהם אלא מה שהזמין מבעוד יום. גוי ששלח לישראל בי"ט עופות או דגים שיראה בהם שצדם באותו היום או ירקות שנראה בהם שתלשן באותו היום, ימתין בכדי שיעשו אחר שיכנס הלילה, ואז יאכלם. ואם הביאם מחוץ לתחום, הם אסורות לו ומותרות לזולתו, כאומרם ההוא לפתא דאתא למחוזא חזייה רבא דמכמשא אמר הא ודאי מאתמול עקירא, מאי אמרת מחוץ לתחום אתאי, הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר. כל מה שלא היה מזומן, ונתחדש בי"ט דינו דין מוקצה, ואסור לטלטלו, כמו ביצה שנולדה בי"ט, ועצים שנפלו מן הדקל. ואם נתערבו באלף כמותם אסור לטלטלם. וכמו כן הדשן שנתחדש בי"ט אסור לטלטלו לכסות בו דם עופות, זולתי אם היה חם כדי שיוכל לצלות בו ביצה. ובזה אמרו [ביצה ח' ע"א] שאפר הכירה מוכן [הוא].
